בחירת הבד הנוהרים כרוכה בידע אלקטרוכימי על מנת להבטיח את האיכות הטובה ביותר של המוצרים הנוהרים. בחירת הלהקה, הדבק והפיגמנט היא קריטית.
צאן: סיבי ניילון וויסקוזה הם חומרי הוויסקוזה הנפוצים ביותר. חומר הגלם שלו הוא עץ, שעובר עיבוד מסוים. מידת הפילמור נעה סביב 250-500, והאזור הגבישי של הסיב הוא כ-30%-40%. אזור גבישי גבוה זה הופך את חדירת הצבע ללא טובה במיוחד, ובכך מקשה על השגת צבע שחור עמוק, המצריך שיטות צביעה ופיגמנטים מיוחדים. יתר על כן, בשל דרגת הפילמור הנמוכה יותר, חוזק הסיבים אינו טוב כמו ניילון.
סיבי ניילון הם חומר פולימרי העשוי מחומצה דיאמינוקרבמית או פרופיונמיד וחומצות דיאטיות אורגניות המקושרות על ידי אמידים. יש לו חוזק גבוה, הוא מאוד עמיד- בפני שחיקה, עמיד ובעל גמישות ניכרת. הסוגים הנפוצים בשימוש כוללים ניילון 6 וניילון 66. החסרונות של ניילון 66 הם שהוא מצהיב ב-66 מעלות צלזיוס, הופך דביק ומתרכך ב-230 מעלות צלזיוס, ונמס לחלוטין ב-250 מעלות צלזיוס. החיסרון של ניילון ב-6 מעלות צלזיוס הוא שהוא מתרכך ב-180 מעלות צלזיוס ונמס לחלוטין ב-215 מעלות צלזיוס.
דבקים הדבקים המשמשים בלהקה מחולקים לדבקים-עצמיים ודבקים חיצוניים.
(1) דבקים מצלבים-עצמיים מכילים קבוצות במולקולות שלהם המאפשרות לשרשרות המולקולריות להצליב את עצמן, כגון הידרוקסי-מתיל (-CH2-OH) ואפוקסי (-CH-CH2). יש להם גם קבוצה הניתנת לפולימריזציה, הידרוקסי-מתיל-אקרילאמיד (CH2=CH-SONHCH2OH) או glycidyl methacrylate (CH2=C-COOCH2-CH-CH2), הפותח קשרים כפולים ומשתתף בתגובה בעת קופולימר עם מונומרים אחרים.
נכון לעכשיו, שני סוגי הדבקים משמשים בלהקה. לדבקים המוצלבים-יש חיי מדף יעילים יותר. שימוש בכמות קטנה של חומר צולב כדי להגדיל את עומק ההצלבה מתאים יותר לשיפור יציבות הנוהרים. לעומת זאת, דבקים מצטלבים חיצוניים דורשים תוספת של חומר מצלב וזרז לפני השימוש, ויש להשתמש בהם מיד לאחר ההכנה; אחרת, הצלבה תתרחש בטמפרטורת החדר, ומשפיעה על הביצועים שלהם.
