נול המותן והנול המלוכסן המקוריים ייצרו בדי אריגה חלקים ללא דוגמאות. כדי להפוך את הבדים לצבעוניים יותר, הקדמונים השתמשו במוטות-איסוף כדי לאסוף דוגמאות. הקדמונים המתוחכמים המציאו שתי שיטות: האחת הייתה להשתמש בגבעות במקום במוטות מרים, ובכך הולידו את נול הז'קארד רב ה-; השני היה לשמור על הדפוס שנקלט במוטות האיסוף- ולמצוא דרך להעביר שוב ושוב את הדפוס לחוטי העיוות, וכך ליצור את נול הג'קארד המבוסס על דפוס-.
אזור הייצור העתיק של ברוקד שו ב-Shuangliu, סצ'ואן, עדיין שומר על נול-הגבעות המקורי, הנקרא "נול Dingqiao" מכיוון שהדוושות שלו מכוסות במסמרי במבוק, הדומים לרציפי האבן המשמשים לחציית נהרות באזור. נול הג'קארד המבוסס על דפוס-, שהתפתח מהמוט-, השתמש בתחילה בדוגמאות ארוגות-במבוק. עדיין ניתן למצוא את צורתו ב-גואנגשי של היום. מכיוון שמנגנון הג'קארד הפתוח שלו עשוי מבמבוק, הוא נקרא גם "נול כלוב במבוק" או "נול כלוב חזירים".
בחיפוש אחר עקרונות ושיטות אריגה טובים יותר, באמצעות חקר ותרגול לטווח ארוך-, התפתחה בהדרגה מכונת ה-Heddle Jacquard סביב שושלות צ'ין והאן, הידועה גם בשם "מכונת ז'קארד גרלנד". מכונת ג'קארד לגינה מייצגת את פסגת טכנולוגיית האריגה הסינית העתיקה. לפני שושלת טאנג היו דומיננטיים נולים מרובי- גדרות מרובות-, אך לאחר שושלת טאנג, מכונת ג'קארד הדל הפכה לפופולרית רחבה. מכונת ג'קארד גדולה מתוארת ב"Gengzhi Tu" של לו שו (איורים של חקלאות ואריגה) משושלת סונג. מכונות אקארד הוצגו לאירופה בסביבות המאות ה-11 וה-12. בשנת 1801, הצרפתי ז'אקארד המציא דור חדש של מכונות ג'קארד המבוססות על מכונת הז'אקארד הסינית, תוך שימוש בדוגמאות מחוררות במקום בשבלונות מעוצבות.
רוב מכונות הג'קארד המשמשות כיום בסין הן מסוג סטנסיל מעוצב זה, ונעות בהדרגה לעבר אוטומציה ממוחשבת. מכונות ז'אקארד מודרניות התפתחו למכונות ז'אקארד אלקטרוניות-מהירות, המשלבות מכניקה מדויקת, בקרה אלקטרונית וטכנולוגיית תכנות מחשבים. הם משתמשים בכוננים אלקטרומגנטיים או במנועי סרוו כדי לשלוט בהרמה והורדה עצמאית של חוטי עיוות, תוך השגת אריגה יעילה של תבניות מורכבות. הכנסות השוק העולמי עבור מכונות סריגה אלקטרוניות של אקארד במהירות גבוהה- היו כ-398 מיליון דולר בשנת 2024 וצפויות לגדול ל-559 מיליון דולר עד 2031.
